ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ד
שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר. וַאֲפִלּוּ הוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ, אִם נָגַע בּוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת:
טָמֵא. וְצָרִיךְ טְבִילָה לְחַטָּאת, שֶׁהַטָּהוֹר לַקֹּדֶשׁ פּוֹסֵל בְּחַטָּאת. וְדַוְקָא שֶׁנָּגַע בְּיָדוֹ, דְּנִטְמְאוּ יָדָיו וְנִטְמָא גוּפוֹ, אֲבָל בְּרַגְלוֹ טָהוֹר, דִּבְיָדוֹ עַבוּד מַעֲלָה, בְּרַגְלוֹ לֹא עַבוּד מַעֲלָה, דּוּמְיָא דָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין דִּלְעֵיל:
וְהַלָּגִין בְּתוֹכוֹ. כְּלִי שֶׁהִכְנִיס בּוֹ מֵי חַטָּאת נָתוּן בְּתוֹךְ יָדוֹ:
וְכֵן הָאֵסֶל. מוֹט שֶׁנּוֹתְנִים שְׁנֵי כַדִּין בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו:
וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת. שְׁנֵי כֵלִים שֶׁהָאֵפֶר נָתוּן בָּהֶם, שֶׁקָּלָל אֶחָד קָשׁוּר בְּרֹאשׁ הַמּוֹט הָאֶחָד, וְקָלָל אֶחָד קָשׁוּר בְּרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי, וְהַשְׁתָּא הָאָדָם וְהָאֵסֶל עַל גַּבֵּי תַנּוּר, וְהַלָּגִין וְהַקָּלָל שֶׁבָּהֶן הַמַּיִם וְהָאֵפֶר חוּץ לַתַּנּוּר:
רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר. שֶׁאֵין הַכְּלִי שֶׁבּוֹ הָאֵפֶר עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, וּבְמָקוֹם טָהוֹר הוּא:
וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. הוֹאִיל וְאָדָם הַנּוֹשְׂאוֹ עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר, חָשְׁבִינַן לַכְּלִי כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּבְמָקוֹם טָמֵא הוּא מֻנָּח. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: