ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ח
מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן שֶׁלֹּא מֵחֲמַת עַצְמָן, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁפּוֹסְלִים מֵי חַטָּאת:
מְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה. בֵּין שֶׁנָּגַע בָּהֶן בְּיָדָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בָּהֶן בְּגוּפוֹ, דִּכְמֵי חַטָּאת כְּשֵׁרִים חֲשִׁיבֵי. וְטֻמְאָה זוֹ דְּרַבָּנָן הִיא, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא כֵּיוָן שֶׁנִּפְסְלוּ פָּרְחָה מֵהֶן טֻמְאָתָן הַחֲמוּרָה. וּמִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם
הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה. דְּמַשְׁמַע דַּוְקָא לִתְרוּמָה אֲבָל לֹא לְחֻלִּין:
וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת לֹא בְיָדָיו. כְּלוֹמַר אֵין מְטַמְּאִין הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בֵּין נָגַע בָּהֶן בְּיָדָיו בֵּין נָגַע בָּהֶן בְּגוּפוֹ, דִּכְמֵי חַטָּאת כְּשֵׁרִים חֲשִׁיבֵי, וּנְהִי דְהַנּוֹשֵׂא מֵי חַטָּאת שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה אוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן, טָמֵא לְכָל מִלֵּי, לְחַטָּאת מִיהָא טָהוֹר:
נִטְמְאוּ מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה. כְּמֵי חַטָּאת כְּשֵׁרִים. אֲבָל אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת מְטַמְּאִים אוֹתוֹ אִם נָגַע בְּיָדָיו, דְּכֵיוָן דְּנִטְמְאוּ לֹא גְרִיעֵי מִשְּׁאָר אֳכָלִים וּמַשְׁקִים טְמֵאִים דִּמְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם, וְקַיְמָא לָן דִּבְטָהֳרַת מֵי חַטָּאת מִי שֶׁנִּטְמְאוּ יָדָיו נִטְמָא גוּפוֹ: