ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
צְלוֹחִית. כְּלִי שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁים לְאַחַר שֶׁהִשְׁלִיךְ הָאֵפֶר לְתוֹכָן, קָרוּי צְלוֹחִית, וְהַכְּלִי שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ הַמַּיִם כְּדֵי לְקַדְּשָׁן קֹדֶם שֶׁיִּתְּנוּ בָהֶן הָאֵפֶר, קָרוּי שֹׁקֶת:
מַיִם כָּל שֶׁהֵן. שֶׁאֵינָן כְּשֵׁרִים לְהַזָּאָה:
יַזֶּה שְׁתַּיִם. שֶׁאִם מַזֶּה אַחַת, שֶׁמָּא אֵין כָּאן מִן הַכְּשֵׁרִים. אֲבָל כִּי מַזֶּה שְׁתַּיִם, אִי אֶפְשָׁר דְּלֵיכָּא בַחֲדָא מִנַּיְהוּ מִן הַכְּשֵׁרִים. וְהַזָּאָה אֵינָהּ צְרִיכָה שִׁעוּר:
וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. קָסָבְרֵי הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁעוּר וְאֵין מִצְטָרְפִין הַהַזָּאוֹת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת וְיַשְׁלִיכֵם חוּץ לַכְּלִי וְיִשָּׁאֵר הַשְּׁאָר מֵי חַטָּאת כְּשֵׁרִים. וּפְלִיאָה הִיא בְעֵינַי, דִּבְפֶרֶק כָּל הַזְּבָחִים בַּגְּמָרָא [דַּף פ] מַשְׁמַע כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:
יַנִּיחֶנָּה בַחַמָּה וְהַטַּל עוֹלֶה. שֶׁדֶּרֶךְ הַטַּל לַעֲלוֹת כְּנֶגֶד הַחַמָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות טז) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
יְעָרֶה וְכוּ'. מֵרִיק מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי, וְאֵינוֹ כָשֵׁר לְהַנִּיחַ בּוֹ מֵי חַטָּאת עַד שֶׁיְּנַגֵּב מִן הַמַּשְׁקִים וּמֵי פֵרוֹת:
יְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. דְּאִם אִיתָא דְנִשְׁאָר מִמֶּנּוּ בַכְּלִי הָיָה רִשּׁוּמוֹ נִכָּר: