ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. שֹׁקֶת הִיא אֶבֶן חֲלוּלָה שֶׁעַל שְׂפַת הַמַּעְיָן, וְהַמַּיִם נִכְנָסִים לָהּ דֶּרֶךְ חוֹר שֶׁבְּדָפְנָהּ, וּמַשְׁקִין בָּהּ הַבְּהֵמוֹת. וְהָכָא מַיְרֵי בְסֶלַע מְחֻבָּר שֶׁחֲקָקוֹ, אֵין נֶחְשָׁב כְּלִי הוֹאִיל וְלֹא הָיָה עָלָיו שֵׁם כְּלִי בְּתָלוּשׁ. וַאֲפִלּוּ הָיָה תָלוּשׁ [אֶלָּא] שֶׁחִבְּרוֹ וּלְבַסּוֹף חֲקָקוֹ:
וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל. אִם הָיְתָה בְאֹהֶל הַמֵּת מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן בְּכִסּוּי לְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, לְפִי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְלִי אֶלָּא כְבוֹר וְדוּת שֶׁמַּצִּילִין עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ בְּכִסּוּי בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ה' דְּאֳהָלוֹת [מִשְׁנָה ו]:
וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. אִם [נָפְלוּ] מֵי גְשָׁמִים מִתּוֹכָהּ לַמִּקְוֶה, אֵין נֶחְשָׁבִים מַיִם שְׁאוּבִים לִפְסֹל אֶת הַמִּקְוֶה:
וּפְקָקָהּ. סְתָמָהּ:
מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם עֲגֻלִּים כֶּלִי. כְּלוֹמַר שֶׁאֵין כְּלִי מְסַבֵּב אֶת הַמַּיִם, דְּנֶקֶב שֶׁלְּמַטָּה מְבַטְּלוֹ מִתּוֹרַת כְּלִי, דִּסְתִימָה שֶׁל סְמַרְטוּט לֹא מְשַׁוֵּי לֵיהּ כְּלִי. אֲבָל כְּשֶׁהַנֶּקֶב מִן הַצַּד, יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וּמְקַדְּשִׁים בַּמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָם, שֶׁהֲרֵי הַכְּלִי מְסַבְּבָן. וְהַיְנוּ עֲגֻלִּים כֶּלִי:
עָשָׂה לָהּ עֲטָרָה. שֹׁקֶת תְּלוּשָׁה שֶׁחִבְּרָהּ בְּסִיד, שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כְלִי, וְעָשָׂה שָׂפָה שֶׁל טִיט לְפִיהָ סָבִיב וְנִתְמַלְּאָה הַשֹּׁקֶת מַיִם עַד שֶׁנִּתְמַלֵּאת גַּם הַשָּׂפָה, הַמַּיִם פְּסוּלִים לְקַדֵּשׁ, לְפִי שֶׁאֵין הַתּוֹסֶפֶת נֶחְשֶׁבֶת כְּלִי:
וְאִם הָיָה בָרִיא. כְּלוֹמַר אִם הַשָּׂפָה הַזֹּאת חֲזָקָה וּמְהֻדֶּקֶת בַּשֹּׁקֶת עַד שֶׁאִלּוּ תִנָּטֵל הַשֹּׁקֶת תִּנָּטֵל גַּם הַשָּׂפָה עִמָּהּ, כְּשֵׁרִים: