ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ט
הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. דְּהָא נוֹתָר הוּא מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, וְרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַנּוֹתָר שֶׁיְּטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַצְּלוּ בַּאֲכִילָתוֹ. וּמְנָלָן דְּפֶסַח לְאַחַר חֲצוֹת הָוֵי נוֹתָר, דִּכְתִיב בַּפֶּסַח (שמות יב) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וּכְתִיב הָתָם וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת:
בִּרְכַּת הַפֶּסַח. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַפֶּסַח. בִּרְכַּת הַזֶּבַח, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַזֶּבַח. וְזֶבַח הָאָמוּר כָּאן הוּא חֲגִיגַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
סוף הספר