ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ח
הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרֵב. שְׁלֹשָׁה טְלָאִים, אֶחָד שֶׁל פֶּסַח וְאֶחָד שֶׁל אָשָׁם וְאֶחָד שֶׁל עוֹלָה, שֶׁנִּתְעָרְבוּ. כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ:
וְיָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן. עוֹלָה, דְּשֶׁמָּא הַיָּפֶה עוֹלָה הָיָה. וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן אָשָׁם, דְּשֶׁמָּא הַיָּפֶה אָשָׁם הָיָה. וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן פֶּסַח, אִם קֹדֶם הַפֶּסַח נִסְתָּאֲבוּ כֻלָּן, וְאִם לְאַחַר הַפֶּסַח נִסְתָּאֲבוּ יְבִיאֵם לִשְׁלָמִים, דְּשֶׁמָּא הַיָּפֶה פֶּסַח הָיָה. וְאוֹתוֹ מוֹתָר שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף עַל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִדְמֵי הַיָּפֶה, יַפְסִיד מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה, אִם הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן שָׁוֶה סֶלַע, מֵבִיא שָׁלֹשׁ סְלָעִים מִבֵּיתוֹ, וְנוֹטֵל הַסֶּלַע הָאַחַת וְאוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהִיא הָעוֹלָה הֲרֵי הִיא מְחֻלֶּלֶת עַל סֶלַע זוֹ, וְיָבִיא מִמֶּנָּהּ עוֹלָה. וְנוֹטֵל הַסֶּלַע הַשְּׁנִיָּה וְאוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אָשָׁם הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל סֶלַע זוֹ, וְיָבִיא בּוֹ אָשָׁם. וְכֵן לִשְׁלָמִים:
נִתְעָרֵב הַפֶּסַח בִּבְכוֹרוֹת. שֶׁמַּתַּן דָּמָם וְדַם הַפֶּסַח שָׁוֶה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ. כֻּלָּן בּוֹ בַלַּיְלָה, שֶׁהַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. וְיִקְרַב פֶּסַח לְשֵׁם פֶּסַח בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּבְכוֹרוֹת לְשֵׁם בְּכוֹרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְמַעֲטִין בִּזְמַן אֲכִילַת הַבְּכוֹר, שֶׁהַבְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, וְעַכְשָׁיו אֵין אוֹכְלִין אוֹתוֹ אֶלָּא עַד חֲצוֹת כִּזְמַן הַפֶּסַח, וְנִמְצְאוּ מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל, רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהָבִיא קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. וְרַבָּנָן פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ וְאָמְרֵי יִרְעוּ כֻלָּן עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיָבִיא מָעוֹת בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן, כִּדְאָמְרָן בְּפֶסַח שֶׁנִּתְעָרֵב בִּזְבָחִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: