ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ עַד חֲצוֹת. עַד חֲצִי הַיּוֹם:
שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא טָרוּד בִּמְלָאכָה וְיִשְׁכַּח בִּעוּר חָמֵץ וּשְׁחִיטַת פֶּסַח וְתִקּוּן מַצָּה שֶׁל מִצְוָה:
וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם. הָכִי קָאָמַר, הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְלֹא יַעֲשֶׂה, דְּהָא דְּקָיְמָא לָן אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִמִּנְהַג הָעִיר אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת, וְכָאן אֵין מַחֲלֹקֶת, דְּמַאי קָא אָמַרְתְּ הָרוֹאֶה אוֹתוֹ בָטֵל אוֹמֵר זֶה שֶׁבָּטֵל חוֹשֵׁב שֶׁהַמְּלָאכָה אֲסוּרָה וְחוֹלֵק עַל כֻּלָּנוּ, לֹא אָמַר הָכִי, אֶלָּא אָמַר אֵין לוֹ מְלָאכָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה בַטְלָנִים אִיכָּא בְשׁוּקָא כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְהָא דִתְנַן נוֹתְנִים עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, אֵינוֹ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁדַּעְתּוֹ לַחְזֹר לִמְקוֹמוֹ, אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ לַחְזֹר לִמְקוֹמוֹ נוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם, בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא: