ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ז
הַהוֹלֵךְ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר קָאֵי:
אִם יָכוֹל. שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם:
לְהַצִּיל מִן הַגַּיִס. אֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּרְדָּפִים:
יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלֹא יַחְזֹר וַאֲפִלּוּ יֵשׁ שְׁהוּת, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא בְּבִטּוּל בְּעָלְמָא סַגִּי:
וְלִשְׁבֹּת שְׁבִיתַת הָרְשׁוּת. שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם וְלִקְנוֹת שְׁבִיתָה לְהַלֵּךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה אַלְפַּיִם אַמָּה לִדְבַר הָרְשׁוּת, יַחְזֹר מִיָּד. אֲבָל לִקְנוֹת שְׁבִיתַת מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ לְמָחָר לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, הַיְנוּ כְּהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ: