ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה. וְעָשׂוּי לְחַזֵּק שְׁבָרֶיהָ וּסְדָקֶיהָ. אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַיָּב לְבַעֵר, פָּחוֹת מִכָּאן בָּטֵל בְּמִעוּט. וְאִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְחַזֵּק, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת חַיָּב לְבַעֵר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּלֵךְ וְיִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם:
וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה. אִם נָגַע שֶׁרֶץ בְּהַאי בָּצֵק בְּפֶסַח שֶׁאִסּוּרוֹ חוֹשְׁבוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וְלֹא הָוֵי כָעֲרֵבָה וְלֹא נָחֲתָא לַהּ טֻמְאָה לָעֲרֵבָה. וּבְפָחוֹת מִכַּזַּיִת, אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו בָּטֵל לְגַבֵּי עֲרֵבָה וְהָוֵי כְּאִלּוּ נָגַע הַשֶּׁרֶץ בָּעֲרֵבָה עַצְמָהּ וְהִיא טְמֵאָה:
אִם מַקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ. הָכִי קָאָמַר, וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ חוֹשְׁבוֹ, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּשִׁעוּר אִם יֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת אִם לָאו, אֶלָּא בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִלְּתָא, אִם הִקְפִּיד עָלָיו וְעָתִיד לִטְּלוֹ מִשָּׁם חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, בֵּין יֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת בֵּין אֵין בּוֹ כַזַּיִת, וְלֹא נָחֲתָא טֻמְאָה לָעֲרֵבָה, וְאִם לֹא הִקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה זֵיתִים הֲרֵי הוּא כָעֲרֵבָה, וּכְשֶׁנּוֹגֵעַ הַשֶּׁרֶץ בַּבָּצֵק הָוֵי כְּאִלּוּ נָגַע בָּעֲרֵבָה מַמָּשׁ:
בָּצֵק הַחֵרֵשׁ. שֶׁמַּכִּין עָלָיו בַּיָּד וְאֵינוֹ מַשְׁמִיעַ קוֹל וְדוֹמֶה לְחֵרֵשׁ שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. פֵּרוּשׁ אַחֵר, בָּצֵק הַחֶרֶס, שֶׁהוּא קָשֶׁה כְחֶרֶס וְאֵינוֹ נִכָּר אִם הֶחְמִיץ:
אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחֱמִיץ. אִם יֵשׁ עִסָּה אַחֶרֶת שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹ נִלּוֹשָׁה וּכְבָר הֶחְמִיצָה, אָסוּר. וְאִם אֵין שָׁם כַּיּוֹצֵא בוֹ, הָוֵי שִׁעוּרָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל בַּהֲלִיכָה בֵינוֹנִית. וְשִׁעוּר זֶה כִּזְמַן שְׁנֵי חֻמְשֵׁי שָׁעָה: