ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ו
מִדָּה זוֹ. דְּאֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁמְּחַלֵּק מַעְשַׂר עָנִי בַּגֹּרֶן לֹא יִפְחֹת מִזֶּה הַשִּׁעוּר:
הָיָה מַצִּיל. שֶׁאֵין רוֹצֶה לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים שֶׁבָּאוּ כָּל מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לְהַצִּיל מִמֶּנּוּ לִקְרוֹבָיו הָעֲנִיִּים:
נוֹטֵל מֶחֱצָה. וּמַצְנִיעַ לְצֹרֶךְ קְרוֹבָיו:
וְנוֹתֵן מֶחֱצָה. לָעֲנִיִּים שֶׁבָּאוּ. וְאִם לְאַחַר שֶׁנָּטַל מֶחֱצָה וְהִצְנִיעַ לְצֹרֶךְ קְרוֹבָיו הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ כְּדֵי לָתֵת לְכָל אֶחָד מִן הָעֲנִיִּים שֶׁבָּאוּ כַּשִּׁעוּר הַקָּצוּב לְעֵיל בְּמַתְנִיתִין, נוֹתֵן לִפְנֵיהֶם מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בְּיָדוֹ וְהֵן מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם: