ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה י
שֶׁנִּתְּנָה לְשַׁחַת. לִקְצֹר בְּעוֹדָהּ לַחָה לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה:
לַאֲלֻמָּה. לִקְצֹר כְּדֵי לֶאֱסֹר בָּהּ עֳמָרִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים (בראשית לז):
אֲגֻדֵּי הַשּׁוּם. שׁוּמִין שֶׁלְּקָטָן כְּדֵי לֶאֱגֹד בָּהֶן שׁוּמִים אֲחֵרִים:
וַאֲגֻדּוֹת הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים. אִם שְׁכָחָן אֵינָן שִׁכְחָה, דְּדֶרֶךְ שׁוּמִין וּבְצָלִים שֶׁעוֹשִׂים מֵהֶן אֲגֻדּוֹת קְטַנּוֹת וְחוֹזְרִים וְאוֹגְדִים בְּחָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ מֵאֵלּוּ הַקְּטַנּוֹת לַאֲגֻדָּה אַחַת, וְעַל אוֹתָן הַקְּטַנּוֹת קָאָמַר דְּלֹא הֲווֹ שִׁכְחָה. מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כִּמְעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְּמַר מְלָאכָה, דְּאָמְרִינַן לְעֵיל בְּסוֹף פֶּרֶק גָּדִישׁ (פ"ה מ"ח) דְּלֹא הֲוֵי שִׁכְחָה:
הַלּוּף. רַמְבַּ"ם אָמַר שֶׁהוּא מִין מִמִּינֵי הַבְּצָלִים:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לָהֶם שִׁכְחָה. לְכָל הַטְּמוּנִים, דִּכְתִיב שָׂדְךָ, מַה שָּׂדֶה בְּגָלוּי אַף כָּל בְּגָלוּי, פְּרַט לְטָמוּן:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֶשׁ לָהֶם שִׁכְחָה. כְּתִיב שָׂדְךָ דְּמַשְׁמַע גָּלוּי וּכְתִיב קְצִירְךָ דְּמַשְׁמַע נַמִּי גָּלוּי, הֲוֵי מִעוּט אַחַר מִעוּט וְאֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, וּמַרְבִּינַן אֶת הַטָּמוּן. וּפֵרוּשׁ טָמוּן דָּבָר שֶׁהַנֶּאֱכָל מִמֶּנּוּ הוּא טָמוּן תַּחַת הַקַּרְקַע, כְּמוֹ הַצְּנוֹן וְהַבָּצָל וְהַשּׁוּם וְהַלֶּפֶת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: