ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ מֵאֶמְצַע שׁוּרָה. שֶׁל עֳמָרִים, זֶה הָפַךְ פָּנָיו לְצָפוֹן וְזֶה הָפַךְ פָּנָיו לְדָרוֹם:
וְשָׁכְחוּ לִפְנֵיהֶם. לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ לְעַמֵּר דִּלְּגוּ עֹמֶר וּשְׁכָחוּהוּ, הֲוֵי שִׁכְחָה, דְּקָרִינַן בֵּיהּ לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ (דברים כד):
וּלְאַחֲרֵיהֶם אֵינוֹ שִׁכְחָה. אִם כְּשֶׁהָפְכוּ פְּנֵיהֶם זֶה לְצָפוֹן וְזֶה לְדָרוֹם וְהִתְחִילוּ לְעַמֵּר נִשְׁאַר עֹמֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶם וּשְׁכָחוּהוּ, אֵינוֹ שִׁכְחָה. לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם סָמְכוּ זֶה עַל זֶה וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִשְׁכַּח:
יָחִיד שֶׁהִתְחִיל מֵרֹאשׁ הַשּׁוּרָה. הַשְׁתָּא מְפָרֵשׁ לְהָא דִתְנַן לְעֵיל רָאשֵׁי שׁוּרוֹת הָעֹמֶר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מוֹכִיחַ. כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר עֳמָרִין מְסֻדָּרִין בְּשׁוּרוֹת מִצָּפוֹן לְדָרוֹם וְהִתְחִיל לְעַמֵּר בְּרֹאשׁ שׁוּרָה אַחַת וְשָׁכַח עֹמֶר אֶחָד לְאַחֲרָיו, הֲוֵי שִׁכְחָה, כֵּיוָן שֶׁעָבַר מִמֶּנּוּ וְעִמֵּר עֹמֶר הַסָּמוּךְ לוֹ קָרִינַן בֵּיהּ לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, אֲבָל אִם שָׁכַח עֹמֶר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בְּסוֹף הַשּׁוּרָה, דְּהַיְנוּ לְפָנָיו, וְהִנִּיחָם וְחָזַר וְהִתְחִיל לְעַמֵּר מִתְּחִלַּת שׁוּרָה שְׁנִיָּה, לֹא הֲוֵי שִׁכְחָה, דְּלֹא קָרִינַן בֵּיהּ לֹא תָשׁוּב, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה אַחֶרֶת מֵאוֹתָם שֶׁהִנִּיחַ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. וְהַיְנוּ דִתְנַן הָעֹמֶר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מוֹכִיחַ, שֶׁהָעֳמָרִים [שֶׁל] שׁוּרוֹת אֲחֵרוֹת מוֹכִיחִים עַל אֵלּוּ שֶׁהִנִּיחַ שֶׁלֹּא שְׁכָחָן, שֶׁרְאוּיִן לְהִתְחַשֵּׁב עִמָּהֶן בְּשׁוּרָה אַחֶרֶת: