ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִיִּים. נוֹתֵן תְּבוּאָה אוֹ פֵּרוֹת לֶעָנִי בְּחִלּוּף מַה שֶּׁלִּקֵּט:
שֶׁלּוֹ פָּטוּר. מִן הַמַּעֲשֵׂר. מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הֶעָנִי שֶׁהוּא שֶׁל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה:
וְשֶׁל עֲנִיִּים חַיָּב. מַה שֶּׁנָּתַן בַּעַל הַבַּיִת לֶעָנִי מִתְּבוּאָתוֹ, וְחַיָּב לְעַשֵּׂר קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לֶעָנִי:
שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה. וְהֵם עֲנִיִּים:
בַּאֲרִיסוּת. לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, וְהֵם נַעֲשִׂים כְּבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת עָנִי אָסוּר בְּלֶקֶט שֶׁל שָׂדֵהוּ דִּכְתִיב (ויקרא יט) לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי, אַזְהָרָה לֶעָנִי שֶׁלֹּא יְלַקֵּט הַלֶּקֶט שֶׁלּוֹ, וְחַיָּב לְהַפְרִישׁ מַעְשַׂר עָנִי וְלָתֵת אוֹתוֹ לְעָנִי אַחֵר. וְדַוְקָא כָּל אֶחָד עַל חֶלְקוֹ נַעֲשֶׂה כְּבַעַל הַבַּיִת, וְלֹא עַל חֵלֶק חֲבֵרוֹ. הִלְכָּךְ מֻתָּרִין לִתֵּן זֶה לָזֶה מַעְשַׂר עָנִי:
שֶׁקִּבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה. שֶׁזָּכָה בִּמְחֻבָּר. אֲבָל אִם אָמַר לֵיהּ [שְׁלִישׁ] מַה שֶּׁאַתָּה קוֹצֵר, אֵין לוֹ חֵלֶק אֶלָּא בַּתָּלוּשׁ, וְחִיּוּב לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הַכֹּל עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁכְחַת הָעֳמָרִים בַּתָּלוּשׁ בִּשְׁעַת עִמּוּר, מִכָּל מָקוֹם כָּאן פָּטוּר דְּלֹא קָרִינַן בֵּיהּ קְצִירְךָ הוֹאִיל וְלֹא זָכָה אֶלָּא בַּתָּלוּשׁ. וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר לְאַחַר קְצִירָה דְּחַיָּב בְּשִׁכְחָה לְעֵיל לְרַבִּי יְהוּדָה, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּקָרִינַן בֵּיהּ שָׂדְךָ. וּמִכָּל מָקוֹם מֵהַאי טַעֲמָא לֹא מְחַיְּבִינַן גֵּר בְּלֶקֶט, מֵאַחַר שֶׁעִקָּרוֹ בִּמְחֻבָּר: