ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ כּוּתִים. לְעַצְמָן. וְלֹא שֶׁקְּצָרוּהָ פֹּעֲלֵי כּוּתִים לְיִשְׂרָאֵל, דְּאָז הֲוֵי כְּאִלּוּ קְצָרוּהָ יִשְׂרָאֵל:
קִרְסְמוּהָ נְמָלִים. דֶּרֶךְ הַנְּמָלָה לַחְתֹּךְ קְנֵה הַשִּׁבֹּלֶת מִלְּמַטָּה. וְלָזֶה קוֹרִים קִרְסוּם, לְשׁוֹן יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ):
פְּטוּרָה. דִּכְתִיב גַּבֵּי פֵּאָה וּבְקֻצְרְכֶם, עַד שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם הַקֹּצְרִים:
שֶׁחוֹבַת הַקָּצִיר בַּקָּמָה. כְּלוֹמַר חוֹבַת הַפֵּאָה שֶׁל זֶה הִנִּיחָהּ בַּקָּמָה. וּנְהִי דְאִם כִּלָּה שָׂדֶה, חָזְרָה פֵּאָה לָעֳמָרִים וְחַיָּב לְהַפְרִישׁ פֵּאָה מִן הָעֳמָרִים, הַנֵּי מִלֵּי הֵיכָא דְכִלָּה הוּא, אֲבָל הָכָא הוּא לֹא כִלָּה: