ברטנורא על משנה פאה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּאָה. מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ פֵּאָה בַּשָּׂדֶה בַּמְחֻבָּר חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִן הַתָּלוּשׁ, וְהַפֵּאָה שֶׁמַּפְרִישׁ מִן הַתָּלוּשׁ וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים פְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּרִי וְצִבּוּר שֶׁל תְּבוּאָה, אֲבָל אִם בָּא לְהַפְרִישׁ פֵּאָה אַחַר הַמֵּרוּחַ צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ הַתְּרוּמָה וְהַמַּעַשְׂרוֹת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל הַפֵּאָה, שֶׁאֵין פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא הַפֵּאָה שֶׁנִּטְּלָה קֹדֶם הַמֵּרוּחַ:
וְנוֹתֵן מִשּׁוּם הֶפְקֵר וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. (משום הפקר) הַמַּפְקִיר תְּבוּאָתוֹ וּבָא אַחֵר וְזָכָה בָהּ, אֵין הַזּוֹכֶה בָהּ חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת דִּכְתִיב (דברים יד) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, יָצָא הֶפְקֵר שֶׁיָּדְךָ וְיָדוֹ שָׁוִין, אֲבָל הַמַּפְקִיר תְּבוּאָתוֹ לְאַחַר הַמֵּרוּחַ אֵין הַהֶפְקֵר הַהוּא פּוֹטֵר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ מֻתָּר לֶאֱכֹל אֲכִילַת עֲרַאי קֹדֶם מֵרוּחַ, אֲבָל הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת אֲפִלּוּ אֲכִילַת קֶבַע:
נוֹטֵל מִן הַגֹּרֶן וְזוֹרֵעַ וְכוּ'. דְּמִן הַתּוֹרָה הַזּוֹרֵעַ פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר אֲפִלּוּ לְאַחַר מֵרוּחַ דִּכְתִיב (שם) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְאָכַלְתָּ, וְזוֹרֵעַ לֹא קָרִינַן בֵּיהּ וְאָכַלְתָּ, מִיהוּ מִדְּרַבָּנָן חַיָּב. סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּקֹדֶם מֵרוּחַ פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַגֹּרֶן. שֶׁקָּנוּ תְּבוּאָה מִן הַגֹּרֶן, וְקָנְסוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ חַיָּבִים לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְלָתֵת אוֹתָם לְכֹהֲנִים וּלְוִיִּם אֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ קוֹפְצִים לִקְנוֹת תְּבוּאָה אוֹ יַיִן לַגִּתּוֹת וְלַגְּרָנוֹת. וְאִם קָנוּ קֹדֶם מֵרוּחַ, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻקְבְּעָה תְּבוּאָה זוֹ לְמַעֲשֵׂר, הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם:
הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה. הַמַּקְדִּישׁ גָּרְנוֹ וּפְדָאוֹ מִיַּד הַגִּזְבָּר, וְהוּא גָּדִישׁ אוֹ קָמָה שֶׁלֹּא הֻקְבַּע לְמַעֲשֵׂר כְּשֶׁהָיָה בְּיַד הַהֶקְדֵּשׁ, חַיָּב הַפּוֹדֶה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַמַּעַשְׂרוֹת. אֲבָל אִם נִתְמַרֵחַ הַגֹּרֶן בְּיַד הַגִּזְבָּר הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֻּקְבַּע לְמַעֲשֵׂר דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הַמֵּרוּחַ הָיְתָה בְּיַד הֶקְדֵּשׁ, אֵין הַפּוֹדֶה חַיָּב לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹת, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת: