ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
סְפֵק עָרְלָה. כְּגוֹן עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְטִיעוֹת שֶׁל עָרְלָה בְּגִנָּתוֹ, וּבְיָדוֹ פֵּרוֹת, וְאֵין יָדוּעַ אִם מִשֶּׁל עָרְלָה אִם מִשֶּׁל זְקֵנָה:
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. דַּהֲוֵי סְפֵקָא דְאוֹרַיְתָא לְחֻמְרָא:
וּבְסוּרְיָא מֻתָּר. דְּכִבּוּשׁ יָחִיד הוּא וְלָאו שְׁמֵיהּ כִּבּוּשׁ, וְהֶחֱמִירוּ בוֹ קְצָת:
וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ. בְּתוֹךְ הַגִּנָּה וְקוֹנֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מֵאוֹתָם שֶׁלִּקֵּט כְּבָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט:
וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט. הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יוֹרֵד וְלוֹקֵט בִּפְנֵי הַיִּשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל קוֹנֶה מִמֶּנּוּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט יִשְׂרָאֵל בַּיָּד:
בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, דִּכְתִיב (ויקרא כד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ וְגוֹ' בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם:
וְהָעָרְלָה הֲלָכָה. לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאָסוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַף עַל פִּי כֵן סְפֵקָהּ מֻתָּר, שֶׁכָּךְ נֶאֶמְרָה הַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁיִּהְיֶה סְפֵקָהּ מֻתָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
וְהַכִּלְאַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. דַּוְקָא כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, כֵּיוָן דְּבָאָרֶץ חֲמִירֵי וַאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִן הַתּוֹרָה, בְּחוּצָה לָאָרֶץ גָּזְרוּ בָהּ רַבָּנָן, אֲבָל כִּלְאֵי זְרָעִים דְּבָאָרֶץ שָׁרוּ בַּהֲנָאָה, בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא גָזְרוּ בְּהוּ רַבָּנָן. וְהַרְכָּבַת הָאִילָן אֲסוּרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב (שם יט) בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, מַה בְּהֶמְתְּךָ בְּהַרְבָּעָה אַף שָׂדְךָ בְּהַרְכָּבָה, וּמַה בְּהֶמְתְּךָ בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אַף שָׂדְךָ בְּהַרְכָּבָה בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
סוף הספר