ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִקְלִפֵּי עָרְלָה. כְּגוֹן קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְרִמּוֹנִים, דְּגַם הַקְּלִפִּים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה, כִּדְדָרְשִׁינַן [בְּרָכוֹת לו:] אֶת פִּרְיוֹ, אֶת הַטָּפֵל לְפִרְיוֹ:
יִדָּלֵק. שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה, דִּכְתִיב (ויקרא יט) וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, שֶׁלֹּא יֶהֱנֶה וְלֹא יִצְבַּע וְלֹא יַדְלִיק בּוֹ אֶת הַנֵּר:
כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ. רַבִּי מֵאִיר לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר לְקַמָּן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת מְקַדֵּשׁ, וּבֶגֶד שֶׁצְּבָעוֹ שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת הוּא:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתָיִם. לְטַעֲמַיְהוּ, דְּאָמְרֵי לְקַמָּן בְּפִרְקִין אֵין מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְבָרִים בִּלְבָד. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: