ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. בְּרֵישָׁא לֹא פָּלֵיג רַבִּי שִׁמְעוֹן, כֵּיוָן דְּנָפַל שְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה קֹדֶם שֶׁנִּתְחַמְּצָה בְּשֶׁל חֻלִּין, וַהֲרֵי הִיא מְמַהֶרֶת לְהִתְחַמֵּץ עַל יְדֵי שְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה. אֲבָל בְּסֵיפָא כֵּיוָן דִּכְבָר נִתְחַמְּצָה בְּשֶׁל חֻלִּין, כִּי הָדָר נָפֵיל שֶׁל תְּרוּמָה אֵינוֹ אֶלָּא פּוֹגֵם. וְרַבָּנָן סָבְרֵי אַף עַל גַּב דְּבִשְׁלָמָא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מֻתָּר, שָׁאנֵי הָכָא שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ רְאוּיָה לְחַמֵּץ בָּהּ כַּמָּה עִסּוֹת אֲחֵרוֹת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: