ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
הַתְּרוּמָה. עוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה. אִם נָפְלָה סְאָה אַחַת מֵאֵלּוּ בְּמֵאָה סְאִין שֶׁל חֻלִּין בְּטֵלָה וּמֻתָּרִים לְזָרִים. בְּפָחוֹת מִמֵּאָה, הַכֹּל אָסוּר לְזָרִים. וּמַפְקִינַן לַהּ מִדִּכְתִיב גַּבֵּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (במדבר יח) אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ, מַה שֶּׁהוּרַם מִמֶּנּוּ אִם חָזַר לְתוֹכוֹ מְקַדְּשׁוֹ, דְּהַיְנוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה, דְּמִמֵּאָה הִפְרִישׁ עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר, וּמֵעֲשָׂרָה אַחַת לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר:
וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אִם נָפְלָה סְאָה אַחַת מִכֻּלָּן לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין מְקַדַּשְׁתָּן. וּבְהָא מוֹדוּ כֻּלֵּי עַלְמָא דְּמִצְטָרְפִין, דְּשֵׁם אֶחָד נִינְהוּ וְכוּלְהוּ מִקַּרְיָן תְּרוּמָה דְּבַחַלָּה כְּתִיב (שם טו) חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, וּבִכּוּרִים נַמִּי אִקְרוּ תְּרוּמָה, דְּאָמַר מַר וּתְרוּמַת יָדֶךָ אֵלּוּ בִּכּוּרִים דִּכְתִיב בְּהוּ (דברים כו) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ:
וְצָרִיךְ לְהָרִים. הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה וְלָתֵת אוֹתָהּ לַכֹּהֵן, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר לְזָרִים. וְאַף עַל גַּב דִּבְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם דַּחֲמִירֵי טְפֵי אֵין צָרִיךְ לְהָרִים וְהָאִסּוּר עַצְמוֹ בָּטֵל, שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּיֵשׁ לָהּ בְּעָלִים וְצָרִיךְ לְהָרִים מִפְּנֵי גֶּזֶל הַשֵּׁבֶט, אֲבָל בְּכָל שְׁאָר אִסּוּרִים דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ דִּין גָּזֵל, כְּשֶׁהֵן מִתְבַּטְּלִין אֵין צָרִיךְ לְהָרִים:
עוֹלִין בְּאֶחָד וּמָאתַיִם. דְּגַבֵּי תְּרוּמָה כְּתִיב מְלֵאָה, (שמות כב) מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כְּתִיב מְלֵאָה, (דברים כב) פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְּלֵאָה, מַה מְּלֵאָה הָאָמוּר לְהַלָּן עוֹלָה, כִּדְיָלְפִינַן מֵאֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ, אַף כָּאן עוֹלָה. וּלְפִי שֶׁכָּפַל אִסּוּרוֹ, שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה, כָּפְלוּ עֲלִיָּתוֹ וְצָרִיךְ מָאתַיִם. וְעָרְלָה יָלְפִינַן לַהּ מִכִּלְאַיִם לְפִי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה כְּמוֹתָן:
וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם מְעֹרָבִין יַחַד שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הֶתֵּר, מִצְטָרְפִין לֶאֱסֹר בְּיָבֵשׁ עַד מָאתַיִם, וּבְלַח בִּקְדֵרָה בְּנוֹתֵן טַעַם:
אֵינָן מִצְטָרְפִין. אֲפִלּוּ לֶאֱסֹר הַקְּדֵרָה בְּנוֹתֵן טַעַם, כֵּיוָן דִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת נִינְהוּ. אֶלָּא אִם יֵשׁ בַּקְּדֵרָה לְבַטֵּל טַעַם הָעָרְלָה בִּפְנֵי עַצְמָן, וְטַעַם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם בִּפְנֵי עַצְמָן, הַכֹּל מֻתָּר:
מִצְטָרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם. שֶׁצָּרִיךְ בַּקְּדֵרָה בְּלַח כְּדֵי לְבַטֵּל טַעַם שְׁתֵּיהֶן יַחַד:
אֲבָל לֹא לֶאֱסֹר. בְּיָבֵשׁ, שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּהֶתֵּר מָאתַיִם כְּנֶגֶד שְׁתֵּיהֶן. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא: