ברטנורא על משנה ערלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
שֶׁנִּתְעָרְבָה בִנְטִיעוֹת. שֶׁל הֶתֵּר, וְאֵינוֹ מַכִּיר הַנְּטִיעָה שֶׁל עָרְלָה:
וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם. כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר עָצִיץ נָקוּב תַּחַת גֶּפֶן אַחַת וְנֶאֶסְרָה, וְאֵינוֹ מַכִּירָהּ בֵּין שְׁאָר גְּפָנִים:
הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט. דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָהּ שֶׁל אִסּוּר כֻּלָּן אֲסוּרוֹת:
אַף יִתְכַּוֵּן וְיִלְקֹט. דַּחֲזָקָה אֵין אָדָם אוֹסֵר כַּרְמוֹ בִּנְטִיעָה אַחַת, וְלֹא חַיְשִׁינַן דִּלְמָא אָתֵי לְעָרֵב הַנְּטִיעָה לְכַתְּחִלָּה. וְאַף עַל גַּב דִּבְעַלְמָא אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה, הָכָא מִלְּתָא דְּלֹא שְׁכִיחָא הִיא וְלֹא גָזוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: