ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. אֲבָל בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר, וְאִם מָכַר, הַמֶּכֶר בָּטֵל וּמַחֲזִיר הַדָּמִים:
אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצָּה לוֹקֵחַ, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ, דִּכְתִיב (שם כה) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה, שֶׁתְּהֵא קְנוּיָה לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם מְהַדֵּר לַהּ מִקָּמֵי הָכִי, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וּמוֹכֵר נַמִּי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה אִם גּוֹאֲלָהּ קֹדֶם שְׁתֵּי שָׁנִים, דִּכְתִיב בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. אֲבָל לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים אִם רָצָה לִפְדּוֹתָהּ פּוֹדֶה אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ וְנוֹתֵן לוֹ לְפִי מַה שֶּׁמְּכָרָהּ, כְּדִכְתִיב (שם) וְחִשַּׁב לוֹ אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, שֶׁמְּחַשֵּׁב כַּמָּה שָׁנִים מִשֶּׁמְּכָרָהּ עַד הַיּוֹבֵל, וּמְחַלֵּק הַדָּמִים לְפִי הַשָּׁנִים. כְּגוֹן אִם מְכָרָהּ עֶשֶׂר שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל בְּמָנֶה, נִמְצָא שֶׁמָּכַר פֵּרוֹת כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה בַּעֲשִׂירִית מָנֶה, שֶׁהֲרֵי סְתָם מְכִירָה אֵינָהּ אֶלָּא עַד הַיּוֹבֵל, שָׁהֲתָה בְיַד הַלּוֹקֵחַ חָמֵשׁ שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ בָּא מוֹכֵר לְגָאֲלָהּ, מְנַכֶּה לוֹ לוֹקֵחַ חֲצִי מָנֶה:
אֵינָהּ עוֹלָה מִמִּנְיָן. שְׁתֵּי שָׁנִים. דְּהָא שְׁנֵי תְבוּאֹת כְּתִיב, שְׁתֵּי שָׁנִים הָרְאוּיִין לִתְבוּאָה תִשְׁהֶא בְיַד הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל הָיְתָה שָׁנָה הָרְאוּיָה לִתְבוּאָה, וְנָרָהּ הַיְנוּ שֶׁחֲרָשָׁהּ וַעֲשָׂאָהּ שְׂדֵה נִיר וְלֹא זְרָעָהּ, אוֹ הוֹבִירָהּ שֶׁהִנִּיחָהּ בּוּר וַאֲפִלּוּ נִיר לֹא עָשָׂה בָּהּ, אִיהוּ דְּאַפְסִיד אַנַּפְשֵׁיהּ, וְעוֹלָה לוֹ בְּמִנְיַן שְׁתֵּי שָׁנִים:
שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אוֹתָהּ תְּבוּאָה הָעוֹמֶדֶת בָּהּ בִּשְׁעַת קְנִיָּה, וּשְׁתֵּי תְבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁתַּעֲמֹד בְּיָדוֹ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר לֹא פָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בְהָא אֶלָּא דִבְרֵי הַכֹּל הִיא: