ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה א
הַמַּקְדִּישׁ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ יוֹבֵל. בִּזְמַן שֶׁאֵין יוֹבֵל נוֹהֵג:
פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן. בְּכַמָּה אַתָּה רוֹצֶה לִפְדּוֹתָהּ. וּמִפְּנֵי רֶוַח שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שׁוֹאֲלִים לוֹ תְחִלָּה, שֶׁהַבְּעָלִים מוֹסִיפִים חֹמֶשׁ. וּלְהָכִי נָקַט בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, דְּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג אֵין צָרִיךְ לְשׁוֹאֲלוֹ בְּכַמָּה תִפְדֶּנָהּ, שֶׁהֲרֵי דָמֶיהָ קְצוּבִים בֵּית כּוֹר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹבֵל נוֹהֵג, כְּגוֹן לְאַחַר שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד דְּבָטְלוּ יוֹבְלוֹת דִּכְתִיב (שם) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, בִּזְמַן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֵיהָּ וְלֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ, שֶׁאָז הִיא נִפְדֵּית בְּשָׁוְיָהּ:
שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים אֶת הַחֹמֶשׁ. כָּל דְּמֵי שָׁוְיָהּ וּרְבִיעַ יוֹתֵר. וְכֵן כָּל חֹמֶשׁ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, שֶׁיְּהֵא הַקֶּרֶן וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה. וּמִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹמְרִים לַבְּעָלִים פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן. הָאַחַת, שֶׁהַבְּעָלִים מוֹסִיפִים אֶת הַחֹמֶשׁ, כִּדְקָתָנֵי בְמַתְנִיתִין. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁמִּצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן, דִּכְתִיב (שם כז) אִם לֹא יִגְאַל, אַלְמָא מִצְוַת גְּאֻלָּה קוֹדֶמֶת לִמְכִירָה. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן בְּפִדְיוֹנָהּ יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, דְּרוֹצֶה אָדָם בְּקַב שֶׁלּוֹ:
מִפְּנֵי רָעָתָהּ. שֶׁהַהוֹצָאָה שֶׁבָּהּ יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבָח:
אִסָּר. שְׁמֹנֶה פְּרוּטוֹת:
לֹא אָמַר זֶה אֶלָּא בְּכַבֵּיצָה. כְּלוֹמַר לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא אָמַר בְּאִסָּר, אֶלָּא בְּבֵיצָה. וְאָמַר לוֹ הַגִּזְבָּר הִגִּיעָתְךָ, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּבֵיצָה. וּפְלֻגְתָּא דְּתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, דְּרַבָּנָן סָבְרֵי אֵין פּוֹדִין הֶקְדֵּשׁ בְּפָחוֹת מֵאַרְבַּע פְּרוּטוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְחֻמְשׁוֹ פְּרוּטָה. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר פּוֹדִין הֶקְדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּחֻמְשׁוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא: