ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ג
אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל. לִהְיוֹת מִתְחַלֶּקֶת לַכֹּהֲנִים כִּי הֵיכִי דְּאִי הֲוָה פָרִיק לַהּ אֱינַשׁ אַחֲרִינָא דַּהֲוָה נַפְקָא בַּיּוֹבֵל וּמִתְחַלֶּקֶת לַכֹּהֲנִים כְּדִכְתִיב (שם) וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה':
גְּאָלָהּ בְּנוֹ יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל. וְלֹא לַכֹּהֲנִים. דִּכְתִיב (שם) וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָאֵל עוֹד. לְאִישׁ אַחֵר, וְלֹא לַבֵּן:
גְּאָלָהּ אֶחָד מִקְּרוֹבָיו. שֶׁל מַקְדִּישׁ מִיַּד הַגִּזְבָּר, וּבָא הַמַּקְדִּישׁ וּגְאָלָהּ מִיַּד קְרוֹבוֹ, אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיַּד הַמַּקְדִּישׁ בַּיּוֹבֵל לְהִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים:
גְּאָלָהּ כֹּהֵן. מִיַּד גִּזְבָּר:
לֹא יֹאמַר הוֹאִיל. וְאִם גְּאָלָהּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאָה לִי וְלַחֲבֵרַי בַּיּוֹבֵל, עַכְשָׁיו שֶׁהִיא תַּחַת יָדִי שֶׁגְּאַלְתִּיהָ אֵין לְךָ כֹהֵן רָאוּי לָהּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי: