ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה. כְּגוֹן שֶׁקָּדְמוּ גֵרוּשִׁין לַהֶקְדֵּשׁ, דְּעַכְשָׁיו לֵיכָּא קְנוּנְיָא:
אֶלָּא הַפּוֹדֶה פוֹדֶה. בַּעֲלָהּ פּוֹדֶה אוֹתָן מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּזוֹל בְּדָבָר מֻעָט כְּדֵי לִפְרֹעַ לָאִשָּׁה כְתֻבָּתָהּ, דְּוַדַּאי לֹא חָיֵל עָלַיְהוּ הֶקְדֵּשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָן שֶׁלּוֹ. וְהַאי דָּבָר מֻעָט, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא לְחֻלִּין בְּלֹא פִּדְיוֹן:
הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה. אַף עַל גַּב דְּחוֹבוֹ יוֹתֵר עַל הֶקְדֵּשׁוֹ, לֹא אָמְרִינַן הַאי לָאו אַדַּעְתָּא דְהָנֵי נִכְסֵיהּ אוֹזְפֵיהּ אֶלָּא הֵימוֹנֵי הֵימְנֵיהּ הִלְכָּךְ לֹא גָבֵי מֵהֶקְדֵּשׁ, אֶלָּא אָמְרִינַן אַדַּעְתָּא דְהָנֵי נִכְסֵי אוֹזְפֵיהּ, וְגָבֵי מִנַּיְהוּ. וְעַד כַּמָּה, עַד פַּלְגָּא. אֲבָל אִם הַנְּכָסִים שֶׁהִקְדִּישׁ אֵין שָׁוִין חֲצִי הַחוֹב, לֹא גָבֵי מִנַּיְהוּ, דְּוַדַּאי לָאו אַדַּעְתָּא דְהָנֵי נִכְסֵי אוֹזְפֵיהּ, דְּאֵין אָדָם עָשׂוּי לִקְנוֹת קַרְקַע בְּיוֹתֵר מִפִּי שְׁנַיִם מִמַּה שֶּׁהִיא שָׁוָה: