ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. גִּזְבָּר נִכְנָס לְבֵיתָם וְנוֹטֵל בְּעַל כָּרְחָם:
חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. כֵּיוָן דִּלְכַפָּרָה אָתוּ לֹא מַשְׁהֵי לְהוּ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. וְחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְלָאו לְכַפָּרָה אָתְיָא וְאֵינָהּ מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק הַדָּם שֶׁל אֶחָד מִן הַקָּרְבָּנוֹת הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים, זִמְנִין דְּפָשַׁע וּמַשְׁהֵי לַהּ, הִלְכָּךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עַל חַטָּאתוֹ:
חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. אַף עַל גַּב דְּעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲשֵׂה וְעַל לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, הוֹאִיל וְלָאו חוֹבָה הִיא לָא חֲשִׁיב לַהּ כַּפָּרָה וְאָתֵי לְשִׁהוּיֵי, הִלְכָּךְ מְמַשְׁכְּנִים אוֹתָן. וְיֵשׁ מֵחַיָּבֵי עוֹלוֹת שֶׁאֵין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתָן, כְּגוֹן עוֹלַת מְצֹרָע, לְפִי שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת טָהֳרָתוֹ, לֹא אָתֵי לְשִׁהוּיֵהּ:
כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. הֵיכָא דְּבֵית דִּין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי:
וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים. כָּל מִי שֶׁדִּינוֹ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ, וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ, בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי, וְנוֹתֵן הַגֵּט וְהוּא כָּשֵׁר: