ברטנורא על משנה ערכין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים מְעֻבָּרוֹת. שֶׁל שְׁלֹשִׁים יוֹם לְשָׁנָה. דְּלֹא עָבְדִינַן טְפֵי מִשְּׁמֹנָה חֲסֵרִים. אֲבָל שְׁמֹנָה חֲסֵרִים עָבְדִינַן:
וְלֹא נִרְאֶה יוֹתֵר עַל שְׁמֹנָה. כְּלוֹמַר, וְלֹא נִרְאֶה לַחֲכָמִים לְעַבֵּר בְּשָׁנָה יוֹתֵר עַל שְׁמֹנָה חֳדָשִׁים. שֶׁחָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וָחֵצִי, וּשְׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה, וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, הֲרֵי לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה יָמִים, חֹדֶשׁ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, וְחֹדֶשׁ אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. חֹדֶשׁ שֶׁל עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה הוּא חָסֵר, וְחֹדֶשׁ שֶׁל שְׁלֹשִׁים קָרוּי מָלֵא אוֹ מְעֻבָּר. וּבְדִין הָיָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, אֶלָּא מִפְּנֵי יִתְרוֹת הַשְּׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, צְרִיכִים פְּעָמִים לַעֲשׂוֹת שְׁמֹנָה חֳדָשִׁים מֵחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה מְלֵאִים וְאַרְבָּעָה חֲסֵרִים, פְּעָמִים שְׁמֹנָה חֲסֵרִים וְאַרְבָּעָה מְלֵאִים:
אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. לְיוֹם שֵׁנִי לַאֲפִיָּתָן:
וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. וְיוֹם שְׁלִישִׁי לַאֲפִיָּתָן נֶאֱכָלִין, וְתוּ לֹא. כֵּיצַד, חָל יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, נֶאֱפוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁאֵין אֲפִיָּתָן דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב, וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב לְאַחַר תְּנוּפָתָן, דְּהַיְנוּ לְיוֹם שְׁלִישִׁי. וּכְשֶׁחָל עֲצֶרֶת בִּשְׁאָר יְמֵי שָׁבוּעַ, נֶאֱפוֹת בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁהוּא שֵׁנִי לַאֲפִיָּתָן:
לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוּת מִתִּשְׁעָה. שֶׁהוּא נֶאֱפֶה בְעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכָל לְשַׁבָּת אַחֶרֶת שֶׁהוּא יוֹם תְּשִׁיעִי לַאֲפִיָּתוֹ. חָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת, אוֹפִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, וּמְסַדְּרִים אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשַׁבָּת, וְנֶאֱכָל לְשַׁבָּת שְׁנִיָּה שֶׁהוּא יוֹם אַחַד עָשָׂר לַאֲפִיָּתוֹ:
וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר. כֵּיצַד, נוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, אֵינוֹ נִמּוֹל בְּשַׁבָּת, דְּשֶׁמָּא תְשִׁיעִי הוּא. דְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת סְפֵק יוֹם סְפֵק לַיְלָה, וְאִם יוֹם הוּא נִמְצָא שַׁבָּת יוֹם תְּשִׁיעִי, וּמִילָה שֶׁלֹּא בִזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. וְאִם חָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַחַר אוֹתָהּ שַׁבָּת, אֵינוֹ נִמּוֹל עַד יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא שְׁנֵים עָשָׂר לְלֵידָתוֹ: