ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ד
זִיז. אֶבֶן אוֹ עֵץ הַבּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מֵהַקַּרְקַע שֶׁל רְשׁוּת הָרַבִּים:
נוֹתְנִין עָלָיו. בְּנֵי עֲלִיָּה, וְנוֹטְלִים מִמֶּנּוּ, שֶׁאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינָהּ הוֹלֶכֶת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. וְדַוְקָא כֵּלִים הַנִּשְׁבָּרִים כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת הוּא דְּנוֹתְנִים עָלָיו, אֲבָל כֵּלִים שֶׁאֵינָם נִשְׁבָּרִים לֹא, דִּלְמָא נָפְלוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאָתֵי לְאָתוֹיִינְהוּ:
עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. בַּבַּיִת אוֹ עַל הַגַּג, וְנוֹטֵל חֵפֶץ כָּאן וּמַנִּיחַ כָּאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּמְקוֹם הַחֵפֶץ, וְלֹא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יְבִיאֶנּוּ אֶצְלוֹ:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנּוּ. מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁהָיָה מֻנָּח בּוֹ: