ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
בֵּיתוֹ אָסוּר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא. מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, בֵּין הוּא בֵּין אַנְשֵׁי הֶחָצֵר. וּכְגוֹן שֶׁבִּטֵּל לָהֶם רְשׁוּת חֲצֵרוֹ, כְּלוֹמַר הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִמָּהֶם בֶּחָצֵר, וְלֹא בִּטֵּל לָהֶם בֵּיתוֹ, דְּסָבַר הַאי תַּנָּא מַה שֶּׁבִּטֵּל בִּטֵּל וּמַה שֶּׁלֹּא בִּטֵּל לֹא בִּטֵּל, הִלְכָּךְ הֲוָה לֵיהּ בַּיִת רְשׁוּתָא דִּידֵיהּ וְחָצֵר רְשׁוּתָא דִּידְהוּ:
וְשֶׁלָּהֶם. בָּתִּים שֶׁלָּהֶן, מֻתָּרִין לְהוֹצִיא מֵהֶן לֶחָצֵר בֵּין הוּא בֵּין הֵם, דְּהָא בָּתִּים שֶׁלָּהֶם וְחָצֵר רְשׁוּת אַחַת הִיא. וְהוּא אַף עַל גַּב דְּלֹא עֵרֵב הָוֵי כְּאוֹרֵחַ גַּבַּיְהוּ, שֶׁאוֹרֵחַ מְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ:
נָתְנוּ לוֹ. הֵם רְשׁוּת חֲצֵרָן, הוּא מֻתָּר לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, שֶׁהַכֹּל כִּרְשׁוּתוֹ, וְהֵן אֲסוּרִים אֲפִלּוּ לְטַלְטֵל מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר. וְלֹא הָווּ אוֹרְחִים גַּבֵּיהּ, דְּחַד לְגַבֵּי רַבִּים הָוֵי אוֹרֵחַ, רַבִּים לְגַבֵּי יָחִיד לֹא הָווּ אוֹרְחִים:
הָיוּ שְׁנַיִם. שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, וּשְׁאָר בְּנֵי חָצֵר בִּטְּלוּ לָהֶם רְשׁוּתָם, שְׁנֵיהֶם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֶחָצֵר הִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶם וְהַבָּתִּים מְיֻחָדִים כָּל בַּיִת לִבְעָלָיו, וְאֵין מוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לוֹ לִרְשׁוּת שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַף עַל גַּב דַּהֲדַר חַד מִנַּיְהוּ וּבַטִּיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, אֵינוֹ מוֹעִיל, הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁבִּטְּלוּ בְּנֵי הֶחָצֵר רְשׁוּתָם לְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵרְבוּ הָיוּ אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, אִשְׁתַּכַּח דְּבִטּוּל קַמַּאי לֹא מְהַנֵּי, וְכִי הֲדַר מְבַטֵּל לֹא מָצֵי לְאַקְנוֹיֵי רְשׁוּתָא דִּידְהוּ, דְּהָא לֹא קָנְיֵהּ. הִלְכָּךְ בְּנֵי חָצֵר שֶׁקְּצָתָן עֵרְבוּ וּקְצָתָן לֹא עֵרְבוּ, אוֹתָן שֶׁלֹּא עֵרְבוּ מְבַטְּלִין רְשׁוּתָן לְאוֹתָן שֶׁעֵרְבוּ, וְאֵין אוֹתָן שֶׁעֵרְבוּ מְבַטְּלִין רְשׁוּתָן לְאוֹתָן שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, דְּאָסְרֵי אַהֲדָדֵי כִּדְאָמְרָן. וְהַמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לִבְנֵי חָצֵר צָרִיךְ שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁמְּבַטֵּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: