ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ. לָנוּחַ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה בִּתְחוּם הָעִיר, וְחָשְׁכָה לוֹ שָׁם, וּכְשֶׁעָמַד רָאָה שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעִיר וּבִתְחוּמָהּ:
לֹא יִכָּנֵס. לָעִיר לִהְיוֹת כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁחָשְׁכָה לוֹ יִמְדֹּד אַלְפַּיִם אַמָּה וְעַד מָקוֹם שֶׁיִּכְלוּ יֵלֵךְ בָּעִיר וְתוּ לֹא:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִכָּנֵס. וְיֵלֵךְ כָּל הָעִיר וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה כִּבְנֵי הָעִיר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
בְּלֹא מִתְכַּוֵּן. שֶׁלֹּא יָדַע כְּשֶׁחָשְׁכָה לוֹ שֶׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר, וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת שְׁבִיתָתוֹ בָּעִיר אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹ: