ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
אֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר. אַפְּלֻגְתָּא דִּלְעֵיל קָאֵי אַגִּנָּה וְקַרְפֵּף:
אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב. וּלְמָחָר בִּטֵּל רְשׁוּת חֲצֵרוֹ לַחֲבֵרָיו, שֶׁהָיָה אוֹסֵר עֲלֵיהֶן מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן לֶחָצֵר, שֶׁהֶחָצֵר בִּרְשׁוּת כֻּלָּן וְחֶלְקוֹ אוֹסֵר עָלֶיהָ. הוֹאִיל וּבִטֵּל רְשׁוּת חֲצֵרוֹ בִּטֵּל אַף רְשׁוּת בֵּיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, וְנַעֲשָׂה אוֹרֵחַ אֶצְלָם, לְפִיכָךְ אַף בֵּיתוֹ מֻתָּר לָהֶם. אֲבָל אָסוּר לוֹ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר כִּשְׁאָר כָּל אָדָם הַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהוֹצִיא מִבֵּית חֲבֵרוֹ לֶחָצֵר, דְּהָא רְשׁוּתָא דְּחַד הוּא, מִכָּל מָקוֹם מִבֵּיתוֹ אָסוּר הוּא לְהוֹצִיא. וְלֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּבִטֵּל לְהוּ רְשׁוּת בֵּיתוֹ הֲרֵי בֵּיתוֹ כְּבָתֵּיהֶם, דִּבְשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר חוֹזֵר וּמַחֲזִיק בִּרְשׁוּתוֹ הוּא וְאוֹסֵר עֲלֵיהֶן, כְּדִתְנַן בְּהַדָּר עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר:
שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרַבְנִין בְּפֶסַח. מִשּׁוּם מָרוֹר. וְעַקְרַבְנִין יֶרֶק שֶׁעָלִין שֶׁלּוֹ דּוֹמוֹת לְעַקְרָב. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי סִיב הַגָּדֵל סְבִיבוֹת הַדֶּקֶל:
וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר. לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ אִם שָׁמַע מִפִּיו, וְלֹא מָצָאתִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּאֶחָד מֵהֶן. דְּגַבֵּי גִּנָּה וְקַרְפֵּף לֹא שָׁרֵי טְפֵי מִבֵּית סָאתַיִם. וְאַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב וּבִטֵּל רְשׁוּתוֹ וְלֹא בִּטֵּל בֵּיתוֹ, אַף לָהֶם אָסוּר בֵּיתוֹ, אֲבָל מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר מֻתָּר. וְעַקְרַבְנִין לָאו מָרוֹר הוּא וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח: