ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת. שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים. לְפִי שֶׁהַבֵּירָאוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד הֵן שֶׁעֲמֻקִּים עֲשָׂרָה, וְאֵין יְכוֹלִים לְמַלְּאוֹת מֵהֶן וּלְהוֹצִיא לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעוֹשִׂין פַּסִּין שֶׁיִּהְיוּ הַפַּסִּין עוֹשִׂין [חָלָל] סְבִיבוֹת הַבּוֹר רְשׁוּת הַיָּחִיד, וִימַלֵּא וְיוֹצִיא וְיָנִיחַ שָׁם וְתִכָּנֵס בְּהֶמְתּוֹ כֻּלָּהּ אוֹ רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ וְיַשְׁקֶנָּה:
דְּיוּמְדִין. שְׁנֵי עַמּוּדִין. שֶׁכָּל עַמּוּד מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה נִרְאֶה כִּשְׁנַיִם. דְּיוּ בִּלְשׁוֹן יָוָן שְׁנַיִם. וּכְשֶׁנּוֹעֵץ הָעַמּוּד הֶעָשׂוּי כִּשְׁנַיִם לִפְאַת דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית נִמְצָא נוֹטֶה דָּפְנוֹ אֶחָד לַמִּזְרָח וְדָפְנוֹ אֶחָד לַצָּפוֹן, וְהַשֵּׁנִי לִפְאַת מַעֲרָבִית צְפוֹנִית נוֹטֶה צִדּוֹ אֶחָד לַמִּזְרָח וְצִדּוֹ אֶחָד לַדָּרוֹם, וּכְשֶׁנּוֹתֵן אַרְבַּעְתָּן לְאַרְבַּע הַפֵּאוֹת נִמְצָא לְכָל רוּחַ שְׁתֵּי אַמּוֹת דֹּפֶן אַמָּה כְּנֶגֶד אַמָּה וְהָרֶוַח בֵּינְתַיִם:
וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין. בָּאֶמְצַע נוֹתֵן לְכָל רוּחַ לוּחַ רְחָבָה אַמָּה. וּבִזְמַן שֶׁאֵין בֵּין פַּס לְפַס מֵאַרְבָּעָה דְּיוּמְדִין [אֵלּוּ] אֶלָּא עֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹ פָּחוֹת מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר דְּאֵין צָרִיךְ לְפַסִּין פְּשׁוּטִין, וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה דְּצָרִיךְ פְּשׁוּטִין, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא מֵעֶשֶׂר עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ, דְּרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר צָרִיךְ פְּשׁוּטִים וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר. שֶׁרֹחַב כָּל בָּקָר וּבָקָר אַמָּתַיִם פָּחוֹת שְׁלִישׁ, נִמְצָא רֹחַב שִׁשָּׁה בָּקָר עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְזֶה הָרֶוַח שֶׁיָּכוֹל לִתֵּן בֵּין פַּס לְפַס לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וְאִם יֵשׁ רֹחַב יוֹתֵר מִזֶּה צָרִיךְ שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין פְּשׁוּטִין:
רְבָקוֹת. לְשׁוֹן עֵגֶל מַרְבֵּק (שמואל א כח):
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע. הֵן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ:
קְשׁוּרוֹת אֲבָל לֹא מֻתָּרוֹת. דְּלֹא תֵּימָא כְּעֵין קְשׁוּרוֹת וְלֹא קְשׁוּרוֹת מַמָּשׁ, לְהָכִי תָּנָא אֲבָל לֹא מֻתָּרוֹת, לְהַחְמִיר וּלְמַעֵט רֶוַח שֶׁבֵּינְתַיִם:
אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת. רְבָקָה אַחַת שֶׁל בָּקָר נִכְנֶסֶת וּרְבָקָה אַחַת יוֹצֵאת, וְיֵשׁ יוֹתֵר רֹחַב מִשֶּׁאִלּוּ הָיוּ שְׁתֵּיהֶן יוֹצְאוֹת אוֹ שְׁתֵּיהֶן נִכְנָסוֹת. וְזוֹ קֻלָּא הִיא, דְּלֹא בָּעִינַן מְצֻמְצָמוֹת כָּל כָּךְ: