ברטנורא על משנה עירובין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
הֶכְשֵׁר מָבוֹי. הֲכָנָתוֹ וְהַזְמָנָתוֹ שֶׁל מָבוֹי לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ עַל יְדֵי שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֶחִי וְקוֹרָה. שְׁנֵיהֶן צָרִיךְ, דִּסְבִירָא לְהוּ מִן הַתּוֹרָה אַרְבַּע מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת בָּעִינַן, וַאֲתַאי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְאוֹקִימְתָּא לָרְבִיעִית אַלֶּחִי וְקוֹרָה:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. דְּמִן הַתּוֹרָה שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת [שְׁלֵמוֹת] בָּעִינַן וְתוּ לֹא, וַאֲתַאי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי לְהוֹסִיף הָרְבִיעִית, אוֹ בְּלֶחִי מַשֶּׁהוּ אוֹ בְּקוֹרָה לְהֶכֵּר מְחִצָּה. וּמָבוֹי דְּאָיְרֵי בֵּיהּ הָכָא הוּא מָבוֹי סָתוּם מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו וְרוּחַ רְבִיעִית פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאָרְכּוֹ יוֹתֵר עַל רָחְבּוֹ, דְּאִי אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ הָוֵי כְּחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה הַפְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְצָרִיךְ פַּס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ אוֹ שְׁנֵי פַסִּין שֶׁל כָּל שֶׁהֵן. וְכֵן חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאָרְכָּהּ יוֹתֵר עַל רָחְבָּהּ נִדּוֹנָה כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּמָבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּלֶחִי חָלוּק מִמָּבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּקוֹרָה, דְּאִלּוּ מָבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּלֶחִי הָוֵי כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע מְחִצּוֹת, וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַיָּב, וּמָבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּקוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ עַל יְדֵי שִׁתּוּף לֹא הָוֵי כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה, וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ פָּטוּר, דְּקָיְמָא לָן קוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּירָא, וְלֶחִי מִשּׁוּם מְחִצָּה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְחָיַיִם. כְּבֵית שַׁמַּאי סְבִירָא לֵיהּ, וּבָעֵי לֶחִי מִכָּאן וּמִכָּאן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד. הוּא רַבִּי מֵאִיר:
שֶׁהוּא פָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. רֹחַב פִּתְחוֹ:
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחֱלָקוּ. וְתַנָּא קַמָּא נַמִּי הָכִי קָאָמַר, דְּלֹא מַפְלִיג בֵּין רָחָב לְקָצָר. וּמְפָרֵשׁ תַּלְמוּדָא דְּאִיכָּא בֵּינַיְהוּ מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ בְּרֹחַב פִּתְחוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים, דְּחַד מִנַּיְהוּ סָבַר אֵין צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה, וְאִידָךְ סָבַר צָרִיךְ לֶחִי אוֹ קוֹרָה, וְלֹא הֻבְרַר מִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם הֵי מִנַּיְהוּ סָבַר צָרִיךְ וְהֵי מִנַּיְהוּ סָבַר אֵין צָרִיךְ: