ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה יב
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק. סָמַךְ מַאֲמָר זֶה לְכָאן, לְהוֹדִיעַ בַּחֲתִימַת הַמִּשְׁנָה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁלּוֹמְדִים וּמְקַיְּמִים כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה:
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ. יֵשׁ, בְּגִימַטְרִיָּא הָכִי הָוֵי, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר. כְּלוֹמַר שֶׁהַהֲנָאָה וְקוֹרַת רוּחַ שֶׁיֵּשׁ לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר פְּעָמִים כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵין הָעוֹלָם הַזֶּה כֻלּוֹ אֶלָּא חֵלֶק מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשֶׂר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק נַחֲלָה לָעוֹלָם הַבָּא:
סוף הספר