ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
הַפַּגִּין. תְּאֵנִים שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלוּ, כְּדִכְתִיב [שִׁיר הַשִּׁירִים ב] הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ. וְכָל שְׁאָר פֵּרוֹת נַמִּי שֶׁאֵינָן מְבֻשָּׁלִים נִקְרָאִים פַּגִּין:
וְהַבֹּסֶר. עֲנָבִים שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלוּ. וּמִשֶּׁהִגִּיעוּ לִהְיוֹת כְּפוֹל הַלָּבָן נִקְרָאִים בֹּסֶר. וּפַגִּין גְּרוּעִים מִבֹּסֶר:
מִשֶּׁיָּבֹאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. כָּל פְּרִי וּפְרִי כְּפִי הָעֵת הַקָּצוּב לוֹ לְהִתְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר, כְּדִתְנַן פֶּרֶק קַמָּא דְמַעַשְׂרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
פְּרִיצֵי זֵיתִים וַעֲנָבִים. שֶׁנִּתְקַשּׁוּ קֹדֶם בִּשּׁוּלָן, וְאֵינָן נִפְרָכִים בְּבֵית הַבַּד. לְשׁוֹן וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ (דניאל יא), בְּנֵי אָדָם קָשִׁים וּרְשָׁעִים. כָּךְ זֵיתִים וַעֲנָבִים הַלָּלוּ, קָשִׁין וְאֵינָן נִפְרָכִין וְאֵינָן נִדְרָכִין:
בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין. דַּחֲשִׁיבֵי אֹכֶל:
וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. דְּלָא חֲשִׁיבֵי אֹכֶל:
הַקֶּצַח. ניי"ל בְּלַעַ"ז. וְזֶרַע שָׁחוֹר הוּא. וּרְגִילִים לָתֵת אוֹתוֹ בְּלֶחֶם, לְפִי שֶׁהָרָגִיל בּוֹ אֵינוֹ בָא לִידֵי כְאֵב לֵב:
וְכֵן לַמַּעַשְׂרוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּחֶלְקוּ לְטֻמְאָה, כָּךְ נֶחֶלְקוּ לְמַעַשְׂרוֹת, דְּהַמְטַמְּאָן טֻמְאַת אֳכָלִים מְחַיְּבוֹ בְמַעַשְׂרוֹת: