ברטנורא על משנה עוקצים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן. בְּיַיִן אוֹ בְחֹמֶץ אוֹ בִשְׁאָר מַשְׁקִין:
בְּטַרְפֵיהֶן. עִם הֶעָלִים שֶׁלָּהֶם. עֲלֵה זַיִת, מְתַרְגְּמִינַן טְרַף זֵיתָא:
טְהוֹרִים. אִם נָגַע שֶׁרֶץ בֶּעָלִין, טְהוֹרִים הַזֵּיתִים וְהֶעָלִים, דְּלָא חֲשִׁיבֵי הֶעָלִים לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר:
לְפִי שֶׁלֹּא כְבָשָׁן. בְּטַרְפֵיהֶן:
אֶלָּא לְמַרְאֶה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים יָפִין יוֹתֵר כְּשֶׁהֶעָלִים עִמָּהֶן, דְּנִרְאִים כְּאִלּוּ מֵחָדָשׁ נִתְלְשׁוּ:
כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת. כְּשֶׁהַקִּשּׁוּאִים קְטַנִּים יֵשׁ לָהֶן כְּמִין שֵׂעָר קָטָן, וְנִקְרָא כְּשׁוּת:
וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ. בְּפִי הַקִּשּׁוּאִים יֵשׁ כְּמוֹ נֵץ אָרֹךְ מְעַט:
טְהוֹרִים. דְּלָא חֲשִׁיבֵי לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר:
לִפְנֵי הַתַּגָּר טְמֵאָה. דְּנִיחָא לֵיהּ לַתַּגָּר בַּשֵּׂעָר וּבַנֵּץ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ נִרְאִים הַקִּשּׁוּאִים יָפִים וּכְאִלּוּ מֵחָדָשׁ נִתְלְשׁוּ, וְכֵיוָן שֶׁרוֹצָה בְּקִיּוּמָן, חֲשִׁיבֵי שׁוֹמֵר לַפְּרִי. אִי נַמִּי, לְפִי שֶׁהַקִּשּׁוּאִים רַכִּים וְיַד הַכֹּל מְמַשְׁמְשִׁים בָּהֶן לִקְנוֹתָן הֵן מִתְקַלְקְלִים אִם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ שֵׂעָר שׁוֹמְרָן מִכָּל לִכְלוּךְ וְטִנּוּף: