ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד. שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת. כְּגוֹן שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה וְנִמְצֵאת זְקוּקָה לְיָבָם בַּעַל הַקְּטַנָּה, וְדוֹחָה זִקָּתָהּ אֶת נִשּׂוּאֵי אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה וְאוֹסַרְתָּהּ עָלָיו, שֶׁאֵין נִשּׂוּאֵי קְטַנָּה כְּלוּם, מְלַמְּדִים אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וּמֵאוּן עוֹקֵר נִשּׂוּאִים הָרִאשׁוֹנִים, וּמֻתָּר לְיַבֵּם הַגְּדוֹלָה. וְכֵן יֵשׁ אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בְּזוֹ בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת פֶּרֶק בֵּית שַׁמַּאי:
וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה. שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא עֵד אֶחָד בִּלְבַד וְאָמַר שֶׁמֵּת, מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ עַל פִּיו:
וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. שֶׁנִּקֵּר מֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק. וְאַף עַל פִּי דְּכִי יִגַּח שׁוֹר כְּתִיב, אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שׁוֹר אָנוּ לְמֵדִין שׁוֹר שׁוֹר מִשַּׁבָּת, מַה לְּהָלָן הוּא הַדִּין לְכָל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, אַף כָּאן הוּא הַדִּין לְכָל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף:
וְעַל הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם. וּמִקַּמֵּי הָכִי פָּסוּל, דַּהֲוָה לֵיהּ יַיִן מִגִּתּוֹ:
שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. שֶׁפַּעַם אַחַת בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן לֹא הָיוּ לָהֶם כְּבָשִׂים לַתְּמִידִין וְנִשְׁתַּהוּ לְהַקְרִיב הַתָּמִיד, עַד שֶׁהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָצְאוּ שְׁנֵי טְלָאִים מְבֻקָּרִים בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְהִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם: