ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מִפְּנֵי שֶׁחָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הִיא וְלֹא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה:
מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. דְּסָבְרֵי אַף קֹהֶלֶת בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, הִלְכָּךְ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם כִּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ:
שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן. לְאַחַר שֶׁהִזּוּ אוֹתָם עַל הַטָּמֵא וְטִהַר בָּהֶם, אִם נָטְפוּ מִגּוּפוֹ עַל גַּבֵּי אָדָם אוֹ עַל גַּבֵּי כֵּלִים:
הַקֶּצַח. זֶרַע שָׁחֹר שֶׁקּוֹרִין לוֹ נייל"ו בְּלַעַ"ז. וּרְגִילִים לָתֵת אוֹתוֹ בַּלֶּחֶם, שֶׁהָרָגִיל בּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב:
בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין. דְּלֹא חָשֵׁיב אֹכֶל:
וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. כֵּיוָן דִּרְגִילִין לָתֵת אוֹתוֹ בָּאֳכָלִין חָשֵׁיב אֹכֶל:
וְכֵן לַמַּעַשְׂרוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּחְלְקוּ בַּטֻּמְאָה כֵּן נֶחְלְקוּ לַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁהַמְטַמְּאוֹ טֻמְאַת אֳכָלִים מְחַיְּבוֹ בַּמַּעַשְׂרוֹת: