ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
הִין. שְׁנֵים עָשָׂר לֻגִּין:
פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. אִם נָפְלוּ בְּתוֹכוֹ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁלַם שִׁעוּרוֹ. אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּשְׁלַם, אֲפִלּוּ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכוֹ כָּל מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁבָּעוֹלָם שׁוּב אֵינָן פּוֹסְלִים:
שֶׁחַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ. כְּלוֹמַר, הִין אֵינוֹ לְשׁוֹן מִשְׁנָה אֶלָּא לְשׁוֹן תּוֹרָה, אֶלָּא כָּךְ שָׁמַע מֵרַבּוֹתָיו שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. וְרַמְבַּ"ם קִבֵּל מֵאָבִיו זַ"ל שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהָיוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן גֵּרֵי צֶדֶק לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִפִּיהֶן מִלַּת הִין, וְהָיוּ אוֹמְרִים אִין בִּמְקוֹם הִין, כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם עַד הַיּוֹם שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַחְתֹּךְ בְּאוֹתִיּוֹת [אחה"ע], וְהָיָה הִלֵּל גַּם הוּא אוֹמֵר אִין, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ רַבּוֹתָיו שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן גֵּרֵי צֶדֶק אוֹמְרִים:
גַּרְדִּיִּים. אוֹרְגִים:
מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת. הִזְכִּיר הַתַּנָּא שֵׁם אֻמָּנוּתָן וְשֵׁם שְׁכוּנָתָן, לוֹמַר לָךְ שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ. שֶׁאֵין לְךָ אֻמָּנוּת פְּחוּתָה מִן הַגַּרְדִּי, שֶׁאֵין מַעֲמִידִים הֵימֶנּוּ לֹא מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאֵין שַׁעַר בִּירוּשָׁלַיִם פְּחוּתָה מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת, וְהִכְרִיעוּ בְּעֵדוּתָן לְכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: