ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
שַׁמַּאי אוֹמֵר כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן. כָּל הַנָּשִׁים הָרוֹאוֹת דָּם, דַּיָּן שְׁעָתָן לְטַמֵּא טָהֳרוֹת שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן מִשְּׁעַת רְאִיָּתָן וְאֵילַךְ. וְלֹא אָמְרִינַן מִקַּמֵּי הָכִי נַמִּי הֲוָה דָּם וְכָתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ וְהָיְתָה טְמֵאָה מִקֹּדֶם שֶׁכָּל הַנָּשִׁים מְטַמְּאוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא הַדָּם לַחוּץ. וְטַעֲמָא דְשַׁמַּאי דְלָא חָיֵשׁ דִּלְמָא מִקַּמֵּי הָכִי הֲוָה דָם, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ תָּמִיד בִּשְׁעַת בִּיאָה וּפוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ וְנִמְצֵאתָ מְבַטֵּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה:
מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. בָּדְקָה הַיּוֹם וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבָדְקָה לְסוֹף שָׁבוּעַ וּמָצְאָה טְמֵאָה, חוֹשְׁשִׁים לְמַגָּעָהּ מִבְּדִיקָה רִאשׁוֹנָה וְאֵילַךְ, שֶׁמָּא עִם סִלּוּק יָדֶיהָ רָאֲתָה וְכָתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ. וּלְבִטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לֹא חָיְשִׁינַן, דְּדַוְקָא לַטָּהֳרוֹת הוּא דִּמְטַמְּאִינַן לְהוּ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וְלֹא לְבַעְלָהּ. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, אִי מְטַמֵּאת לָהּ לַטָּהֳרוֹת, לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ נַמִּי מִתַּשְׁמִישׁ:
לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה. לֹא כְּדִבְרֵי שַׁמַּאי דְמֵקֵל טְפֵי וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְלֹא כְּדִבְרֵי הִלֵּל שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו וּמַחְמִיר יוֹתֵר מִדַּאי, דְּוַדַּאי כֻלֵּי הַאי יָמִים רַבִּים לֹא מוֹקְמֵי כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם דָּם:
מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. שְׁנֵי זְמַנִּים הֻזְכְּרוּ בָּאִשָּׁה לְטַמֵּא טָהֳרוֹת לְמַפְרֵעַ, וְהַלֵּךְ אַחַר הַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. אִם מִפְּקִידָה לִפְקִידָה יוֹתֵר עַל מֵעֵת לְעֵת, הַלֵּךְ אַחַר מֵעֵת לְעֵת וְלֹא תְטַמֵּא אֶלָּא טָהֳרוֹת שֶׁנָּגְעָה מֵאֶתְמוֹל בַּשָּׁעָה הַזֹּאת. וְאִם מֵעֵת לְעֵת יוֹתֵר עַל מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, כְּגוֹן שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ שַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְהוֹרָה וְעַרְבִית מָצְאָה טְמֵאָה, לֹא מְטַמְּאִינַן אֶלָּא הָנָךְ טָהֳרוֹת דְּמִבְּדִיקַת שַׁחֲרִית וְאֵילַךְ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
עַל יַד. אַחַר. כְּמוֹ וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק, בְּסֵפֶר עֶזְרָא ב' [נֶחֶמְיָה ג], שֶׁהוּא כְּמוֹ וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק [שָׁם טז]:
וֶסֶת. קָבוּעַ, שֶׁנִּקְבַּע לָהּ זְמַן הָאֹרַח שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וּבָדְקָה בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ וּמָצְאָה טְמֵאָה, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא מִקַּמֵּי הָכִי הֲוָה, דְּוַדַּאי אֹרַח בִּזְמַנּוֹ בָּא:
וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה. תַּרְתֵּי קָתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר, וּמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִּים, כְּלוֹמַר מִצְוָה עַל כָּל אִשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי עִדִּים שֶׁבּוֹדֶקֶת בָּהֶן, אֶחָד לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְאֶחָד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ:
הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה. הָעֵד שֶׁלְאַחַר תַּשְׁמִישׁ הֲרֵי הוּא כִּפְקִידָה:
מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. דְּמַהוּ דְתֵימָא שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וּתְחַפֶּנָּהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְלֹא לֶהֱוֵי כִּפְקִידָה, קָא מַשְׁמַע לָן מַתְנִיתִין דְּעֵד שֶׁלְאַחַר תַּשְׁמִישׁ הֲוָה כִפְקִידָה. אֲבָל הָעֵד שֶׁלִּפְנֵי תַּשְׁמִישׁ אֵינוֹ כִּפְקִידָה, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא מְהוּמָה לְבֵיתָהּ, כְּלוֹמַר בְּהוּלָה לְשַׁמֵּשׁ, אֵינָהּ מַכְנֶסֶת אוֹתוֹ לַחוֹרִין וְלַסְּדָקִין: