ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ. לַהֲרִיקוֹ מִכְּלִי אֶל כְּלִי, אוֹ לְהוֹלִיךְ חָבִיּוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ בִסְתָם יֵינָם:
שְׂכָרוֹ אָסוּר. קְנָס הוּא שֶׁקָּנְסוּ חֲכָמִים בְּיֵין נֶסֶךְ וּבִסְתָם יֵינָם:
שְׂכָרוֹ מֻתָּר. וּכְגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ הַעֲבֵר לִי כָּל חָבִית וְחָבִית בִּפְרוּטָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַעֲבֵר לִי מֵאָה חָבִיּוֹת בְּמֵאָה פְרוּטוֹת, וְנִמְצֵאת חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בֵּינֵיהֶם, שְׂכָרוֹ אָסוּר:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר שְׂכָרָהּ אָסוּר. הָא מַתְנִיתִין נָקַט לֵיהּ מִשּׁוּם סֵיפָא, וְסֵיפָא אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּהַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכֹּב עָלָיו סְתָמָא שְׂכָרָהּ נַמִּי לְהַנִּיחַ לְגִינוֹ שֶׁל יַיִן וּמְזוֹנוֹתָיו עָלֶיהָ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דַּהֲוֵי כְאִלּוּ שְׂכָרָהּ מֵעִקָּרָא לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ וּשְׂכָרוֹ אָסוּר, קָמַשְׁמַע לָן: