ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ. וְאֵין דַּעְתָּם לַחֲזֹר:
בִּשְׁעַת שָׁלוֹם מֻתֶּרֶת. הוֹאִיל וְיָצְאוּ לְדַעַת וְלֹא נְטָלוּהָ עִמָּהֶם, בִּטְּלוּהָ:
בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים. אַבְנֵי גָזִית הַמְתֻקָּנוֹת בְּדֶרֶךְ מַהֲלַךְ הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר שָׁם מוֹשִׁיבִים שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ. וּבַגְּמָרָא מְפָרֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ, כְּלוֹמַר אֵינָן מְיֻחָדוֹת לְהוֹשִׁיב שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה כָל שָׁעָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים, וּפְעָמִים שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם, הִלְכָּךְ לָאו מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה חֲשִׁיבֵי: