ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
נָטַל מִמֶּנָּה. מִן הָאֲשֵׁרָה:
חָדָשׁ יֻתַּץ. שֶׁהַהֶסֵּק הָרִאשׁוֹן שֶׁמַּסִּיקִין הַתַּנּוּר הוּא מְחַסְּמוֹ וּמַחֲזִיקוֹ, וַהֲרֵי נִתְקַן בְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה. וְהָא מַתְנִיתִין אָתֵי אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה גוֹרֵם אָסוּר. וְאֵין הֲלָכָה. הִלְכָּךְ בֵּין חָדָשׁ בֵּין יָשָׁן יֻצַּן, שֶׁלֹּא יֹאפוּ בוֹ אֶת הַפַּת בְּהֶסֵּק זֶה עַד שֶׁיִּצְטַנֵּן הַתַּנּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵעֲצֵי אִסּוּר:
הַפַּת אֲסוּרָה. בַּגְּמָרָא קָאָמַר, וְהוּא שֶׁאֲבוּקָה כְנֶגְדּוֹ, שֶׁכָּל שָׁעָה שֶׁהָיָה פַת נֶאֱפֶה הָיָה דוֹלֵק הָאוּר בְּפִי הַתַּנּוּר וְאוֹפֵהוּ, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הָאִסּוּר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הָאִסּוּר בְּעֵין וְיֵשׁ שְׁבַח עֵצִים בַּפַּת:
יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. דְּמֵי כִכָּר שֶׁנִּתְעָרֵב:
כַּרְכֹּר. יֵשׁ לָאוֹרְגִים עֵץ עָשׂוּי כְּמִין מַחַט שֶׁל סַקָּאִין, וּמַעֲבִירִין אוֹתוֹ עַל הַשְּׁתִי כְּשֶׁהוּא מָתוּחַ לִפְנֵיהֶם בָּאֲרִיגָה. וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנָן בְּהָנָךְ תַּרְתֵּי, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּקַמַּיְתָא, הֲוָה אֲמֵינָא בְּהַךְ קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דִּבְעִידְנָא דְקָא גָמְרָה פַת אִקְּלֵי לֵיהּ אִסּוּרָא, אֲבָל כַּרְכֹּר דְּאִיתָא לְאִסּוּרָא בְעֵינֵיהּ אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנָן. וְאִי אִתְּמַר בְּהַאִיךְ, בְּהָא קָאָמְרֵי רַבָּנָן, אֲבָל בְּקַמַּיְתָא אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, צְרִיכָא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִלּוּ חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן שֶׁל הֶתֵּר מוֹלִיךְ דְּמֵי אוֹתָהּ חָבִית לְיָם הַמֶּלַח, וְהַשְּׁאָר כֻּלָּן מֻתָּרוֹת בַּהֲנָאָה: