ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת. הָעֲשׂוּיִין לְהִתְאַכְסֵן שָׁם עוֹבְרֵי דְרָכִים. לְפִי שֶׁהַנָּכְרִים חֲשׁוּדִים עַל הָרְבִיעָה. אֲפִלּוּ נְקֵבוֹת אֵצֶל נְקֵבוֹת אָסוּר, לְפִי שֶׁהַנָּכְרִים מְצוּיִים אֵצֶל נְשֵׁי חַבְרֵיהֶם וּפְעָמִים שֶׁאֵינוֹ מוֹצְאָהּ וּמַרְבִּיעַ אֶת הַבְּהֵמָה:
וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן. אֲפִלּוּ בְּיִחוּד שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל מֻתָּר, כְּגוֹן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אֵצֶל נָכְרִי אָסוּר, דְּנָכְרִי אֵין אִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ:
לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית. מִפְּנֵי שֶׁמְּגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּבְשָׂכָר, מֻתֶּרֶת, מִשּׁוּם אֵיבָה:
אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בִּזְמַן שֶׁאֲחֵרוֹת עוֹמְדוֹת עַל גַּבָּהּ. אֲבָל בֵּינָהּ לְבֵינָהּ לֹא, שֶׁחֲשׁוּדָה עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁמָּא תַהַרְגֶנּוּ: