ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ. שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ אָנָה וָאָנָה וְתִפֹּל הַפְּתִילָה עַל בְּשָׂרוֹ:
קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה. כּוֹרְכִים סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה. קָשָׁה מִבִּפְנִים לַחֲנֹק, וְרַכָּה מִבַּחוּץ לְהָגֵן:
אֶת הַפְּתִילָה. פְּתִילָה שֶׁל אֲבָר מַדְלִיק. וּמַתִּיךְ לְתוֹךְ פִּיו:
וְחוֹמֶרֶת. כּוֹוֶצֶת. לְשׁוֹן חֳמַרְמְרוּ מֵעַי (איכה ב). וְיָלְפִינַן מִבְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ויקרא י) כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה, וְלֹא נִשְׂרְפוּ גוּפָתָם דְּהָא כְתִיב (שם) וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, הָכָא נַמִּי מִתְקַיֶּמֶת מִצְוַת שְׂרֵפָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִשְׂרָפִים אֶלָּא בְנֵי מֵעַיִם בִּלְבָד. וְהָכִי עֲדִיף טְפֵי, דִּכְתִיב (שם יט) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, בְּרֹר לוֹ מִיתָה יָפָה:
אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם. כְּלוֹמַר אִם הָיָה מֵת בְּיָדָם עַל יְדֵי חֲנִיקָתָם קֹדֶם זְרִיקַת הַפְּתִילָה:
לֹא הָיוּ מְקַיְּמִים מִצְוַת שְׂרֵפָה. לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ חוֹנְקִים אוֹתוֹ:
אֶלָּא פוֹתְחִים אֶת פִּיו בִּצְבָת. טנאלוויי"א בְּלַעַ"ז. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי. צְדוֹקִין הָיוּ, שֶׁאֵין לָהֶם גְּזֵרָה שָׁוָה אֶלָּא קְרָא כְמַשְׁמָעוֹ: