ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין. וּמֵעַתָּה צְרִיכִין לִשָּׂא וְלִתֵּן בַּדָּבָר:
פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אִם לֹא עָבַרְתָּ אַל תִּירָא:
אָמַר אַחַד מִן הָעֵדִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. אֲפִלּוּ זְכוּת, וְכָל שֶׁכֵּן חוֹבָה. מְשַׁתְּקִים אוֹתוֹ, דִּכְתִיב (במדבר לה) וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה:
אָמַר אַחַד מִן הַתַּלְמִידִים. הַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי הַדַּיָּנִים. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה:
מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. דִּכְתִיב (שם) וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת, לָמוּת הוּא דְאֵינוֹ עוֹנֶה, הָא לִזְכוּת עוֹנֶה:
אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם. וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. אֲבָל יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם: