ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ב
בֶּן זַכַּאי. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. וְתַלְמִיד דָּן לִפְנֵי רַבּוֹ הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, לְכָךְ קוֹרְאוֹ בֶּן זַכַּאי:
בְּעֻקְצֵי תְאֵנִים. שֶׁהָיוּ מְעִידִים עָלָיו שֶׁהֲרָגוֹ תַחַת הַתְּאֵנָה. וּבָדַק בֶּן זַכַּאי, תְּאֵנָה זוֹ עֻקְצֶיהָ דַקִּים אוֹ גַסִּים. עֹקֶץ, זְנַב הַפְּרִי מְקוֹם חִבּוּרוֹ לָאִילָן:
אָמַר אֶחָד אֵינִי יוֹדֵעַ עֵדוּתָן בְּטֵלָה. דְּשׁוּב אִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִמָּן בְּאוֹתָהּ חֲקִירָה, וְכָל זְמַן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם תּוֹרַת הֲזָמָּה בְאֶחָד מִן הָעֵדִים, כָּל הָעֵדוּת בְּטֵלָה, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה, דְּאֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִים עַד שֶׁיִּזּוֹמוּ כֻלָּן:
בְּדִיקוֹת. אֲפִלּוּ אָמְרוּ כֻלָּן אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, מִצְוַת הֲזָמָּה רְאוּיָה לְהִתְקַיֵּם, דְּאֵין הֲזָמָּה תְלוּיָה אֶלָּא בַחֲקִירָה לוֹמַר עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּמָקוֹם אַחֵר:
עֵדוּתָן בְּטֵלָה. כָּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה. [שֶׁבַּגְּמָרָא], הוּא וְהֵן פְּטוּרִים: