ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם. מוֹדִיעִים אוֹתָם שֶׁהַשּׂוֹכְרִים עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן עַצְמָן מְבַזִּין אוֹתָן וְקוֹרְאִים לָהֶן רְשָׁעִים, דִּכְתִיב בְּנָבוֹת (מלכים א כא), וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, שֶׁיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ יוֹעֲצִים לְשָׂכְרָן קוֹרְאִים לָהֶן בְּנֵי בְלִיַּעַל:
הוּא אָמַר לִי. הַלֹּוֶה אָמַר לִי:
לֹא אָמַר כְּלוּם. דַּעֲבִיד אֱינִישׁ דְּאָמַר פְּלוֹנִי נוֹשֶׁה בִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּהוּ עָשִׁיר:
הוֹדָה לוֹ. שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּפָנֵינוּ, וּלְהוֹדוֹת לוֹ נִתְכַּוֵּן, לִהְיוֹת לוֹ עֵדִים בַּדָּבָר:
אֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִים וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ דַיָּנִים. וְאַף עַל גַּב דְּאִי הֲוָה פָלֵיג עֲלַיְהוּ הֲוָה בָטֵל בְּמִעוּטוֹ, כִּי אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ הָוֵי כְמוֹ שֶׁלֹּא יָשַׁב בַּדִּין, נִמְצָא הַדִּין בִּשְׁנַיִם וַאֲנַן שְׁלֹשָׁה בָּעִינַן: