ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
דִּינֵי מָמוֹנוֹת. דְּהַיְנוּ הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת:
בִּשְׁלשָׁה. הֶדְיוֹטוֹת. וְלֹא אַצְרְכוּהוּ רַבָּנָן לִשְׁלֹשָׁה מֻמְחִין, שֶׁלֹּא תִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין, שֶׁמָּא יִכְפֹּר הַלֹּוֶה וְלֹא יִמְצָא מֻמְחִין לְכוֹפוֹ לַדִּין אֶלָּא יָחִיד מֻמְחֶה אוֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. אֲבָל גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת בִּשְׁלשָׁה מֻמְחִין, דֵּאלֹהִים כְּתִיב בְּפָרָשַׁת שׁוֹמְרִים בְּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים שָׁלשׁ פְּעָמִים. וּמִנַּהּ יָלְפִינַן שְׁלֹשָׁה מֻמְחִין:
נֶזֶק. אָדָם אוֹ שׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהִזִּיקוּ, דִּמְשַׁלְּמִים נֶזֶק שָׁלֵם:
חֲצִי נֶזֶק. שׁוֹר תָּם שֶׁהִזִּיק. וְאַף עַל גַּב דְּהַיְנוּ חֲבָלוֹת, אַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּמוֹ מַה שֶּׁהִזִּיק, שֶׁמְּשַׁלֵּם יוֹתֵר, תָּנָא נַמִּי חֲצִי נֶזֶק שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁהִזִּיק, שֶׁהֲרֵי מְשַׁלֵּם פָּחוֹת. וְאַיְדֵי דְתָנָא חֲצִי נֶזֶק תָּנָא נַמִּי נֶזֶק:
וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף:
דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דְּאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר וְזִנְּתָה תַחְתָּיו וּסְקָלוּהָ. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה כְּדִלְקַמָּן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: