ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר. בְּאַרְבַּע אֲבוּקוֹת אוֹ בִּשְׁמֹנֶה, זוֹרֵק זוֹ וּמְקַבֵּל אֶת זוֹ:
דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי יַלְדוּתֵנוּ שֶׁלֹּא בִּיְּשָׁה אֶת זִקְנוּתֵנוּ, אֵלּוּ חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי זִקְנוּתֵנוּ שֶׁכִּפְּרָה עַל יַלְדוּתֵנוּ, אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא וּמִי שֶׁחָטָא וְנִמְחַל לוֹ:
שֶׁעֲלֵיהֶם הַלְוִיִּים עוֹמְדִים בְּשִׁיר. בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אֲבָל דּוּכָן לְשִׁיר שֶׁל קָרְבָּן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ הָיָה:
תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. זֶה סִימָן לֵילֵךְ וּלְמַלְּאוֹת מַיִם לְנִסּוּךְ מִן הַשִּׁלּוֹחַ:
הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה. לְקַרְקַע עֲזָרָה שֶׁל נָשִׁים:
הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַמַּעֲרָב. לְצַד הָעֲזָרָה וְהַהֵיכָל כְּדֵי לוֹמַר דָּבָר זֶה:
שׁוֹנִין. כּוֹפְלִין לוֹמַר:
אָנוּ לְיָהּ. מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים עַל מַה שֶּׁעָבַר:
וּלְיָהּ עֵינֵינוּ. מְיַחֲלוֹת לְהַבָּא: