ברטנורא על משנה סוכה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ח
שַׁפּוּדִין. אֵין רְאוּיִן לְסִכּוּךְ, לְפִי שֶׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקַע:
[בַּאֲרֻכּוֹת] הַמִּטָּה. כֵּלִים הַמְקַבְּלִים טֻמְאָה:
אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן. לָאו דַּוְקָא כְּמוֹתָן מַמָּשׁ וְלֹא יוֹתֵר, דְּהָא מְקוֹם שַׁפּוּד כְּפָרוּץ הוּא נֶחְשָׁב, וּכְשֶׁנּוֹתֵן סְכָךְ כָּשֵׁר בֵּין שַׁפּוּד לְשַׁפּוּד אִם אֵין בֵּינֵיהֶן אֶלָּא כְּמוֹתָן הָוֵי פָּרוּץ כְּעוֹמֵד וּפָסוּל. אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ הָרֶוַח שֶׁבֵּינֵיהֶן מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר מִכְּמוֹתָן:
הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ. נָטַל מִן הָעֳמָרִים לְמַטָּה סָמוּךְ לָאָרֶץ וְעָשָׂה חָלָל כְּשִׁעוּר סֻכָּה, וְהַסְּכָךְ נִמְצָא עָשׂוּי וְעוֹמֵד מֵאֵלָיו, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה, עָשׂוּי לְשֵׁם סְכָךְ, וְחִטֵּט בּוֹ עַד שֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת הֶחָלָל לְשִׁעוּר גֹּבַהּ עֲשָׂרָה, [אֵין] זוֹ הִיא עֲשִׂיָּתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מְתַקֵּן אֶלָּא הַדְּפָנוֹת, וּבַדְּפָנוֹת לֹא אָמְרִינַן תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, וַהֲרֵי הִיא כְּסֻכָּה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה: